לידה מחדש

מצד אחד את רוצה.
מצד שני את מפחדת.
מצד שלישי אולי זה בכלל לא ריאלי.

יש תקופה שבה משהו בחיים שלך מתחיל להתמוסס ואת לא יודעת להגיד מה בדיוק. הזוגיות עדיין מתקיימת אבל את כבר לא שם. העבודה עוד מכניסה כסף אבל את כבויה. החברויות מתקיימות מהאינרציה. ברקע יש רעש קבוע שאומר לך שזה לא זה, ואת ממשיכה לתפקד כרגיל...

ואז מגיע הרגע שבו את שואלת את עצמך: רגע, האם באמת יהיה משהו יותר טוב, או שאני סתם חולמת בהקיץ ואולי כדאי שאתפשר על שמונים אחוז?

וברגע הזה הגוף שלך נכנס לבהילות ומושך אותך בכל הכוח בחזרה לוודאות. לחתום שוב, להישאר עוד שנה, להגיד כן למה שלא מדויק. לא מחולשה, אלא כי אנחנו מגיעות משושלת של דורות על דורות של נשים שהתפשרו בלית ברירה, וההסתפקות הזו כתובה במערכת העצבים שלנו.

אז את חוזרת. ואז זה מתחיל שוב. ואז את מאשימה את עצמך שאת לא מצליחה. וככה עוברות שנים בתוך לופים בתוך לופים בתוך לופים.